חובת הנאמנות
מהות החובה
חובת הנאמנות היא לב היחסים שבין עורך דין ללקוחו. היא מחייבת את עורך הדין להעדיף את טובת הלקוח על טובת עצמו, ולהימנע מכל פעולה שבה עניין אישי עלול להיכנס בסתירה לעניין הלקוח. חובה זו נגזרת מכלל 2 לכללי האתיקה (הוראת היסוד) ומחוק השליחות, התשכ״ה-1965, המחייב את השליח לפעול בתום לב ובנאמנות. פרק ה׳ לכללי האתיקה (עורך הדין והלקוח) ופרק י״א (כספים) מפרטים חובות נאמנות ספציפיות.
עניין אישי, טובת הנאה ותפקידים מיוחדים
חובת הנאמנות מחייבת בדיקת אינטרסים אישיים וטובות הנאה של עורך הדין. הסכמה של הלקוח אינה פתרון אוטומטי לכל ניגוד. כלל 14(א) מתמקד בחשש שלא ניתן יהיה למלא את החובה המקצועית. כלל 11 אוסר רכישת טובת הנאה חומרית, מלבד שכר הטרחה, בעניין שבו עורך הדין משמש נאמן, מפרק, מנהל עיזבון או כונס נכסים. זהו איסור מסוים שאין להחליפו בנוסחה כללית של גילוי והסכמה. בעסקה אישית עם לקוח יש לבחון גם את דיני השליחות, החוזים והנאמנות ואת האפשרות של ייעוץ עצמאי ללקוח.