נזק וקשר סיבתי בתביעות נגד עורכי דין
הוכחת נזק וקשר סיבתי
הוכחת נזק וקשר סיבתי הם השלב הקשה ביותר בתביעות נגד עורכי דין. התובע צריך להוכיח לא רק שעורך הדין התרשל, אלא שההתרשלות גרמה לנזק ממשי. הקשר הסיבתי נבחן לפי מבחן הסיבתיות העובדתית והמשפטית. במקרים של אובדן סיכוי תביעה, בית המשפט בוחן את סיכויי התביעה שאבדו. אין כלל גורף שפיצוי תמיד יחסי לסיכוי; הפיצוי נבחן לפי הנסיבות, הנזק המוכח והקשר הסיבתי.
תרומת הלקוח
מידע שהלקוח הסתיר, החלטה שקיבל לאחר הסבר מספק או אי־שיתוף פעולה עשויים להשפיע על האחריות ועל שיעור הפיצוי, לפי העובדות והדין. אין לייחס ללקוח אשם אוטומטי רק מפני שחתם על מסמך. יש לבדוק מה הוסבר, מה יכול היה להבין ומה היה תפקידו של עורך הדין למנוע את הסיכון. סיכוי חלש בהליך המקורי אינו מאפשר מסקנה מכנית שאין נזק; יש להגדיר את ראש הנזק, את נטל ההוכחה ואת התשתית הראייתית.
בניית התרחיש החלופי
ניתוח הקשר הסיבתי מתחיל בשאלה מה היה קורה אילו ניתן השירות הסביר. באיחור בהגשת תביעה נדרשת בחינה של ההליך המקורי: ראיות, הגנות, יכולת גבייה והוצאות. בעסקה יש לברר אם הלקוח היה נמנע ממנה, משנה את המחיר או דורש בטוחה. אין להסתפק באמירה כללית שהלקוח לא היה מתקשר.
מומלץ להכין ציר זמן נפרד לפעולת עורך הדין, להחלטות הלקוח ולהתפתחות הנזק. יש להבחין בין ההפסד שנבע מן העסקה עצמה ובין תוספת נזק שניתן לייחס למחדל