שכר טרחה
מקורות והבחנות
סעיפים 81–89 לחוק וכלל 9 לכללי האתיקה הם נקודות מוצא מרכזיות. התעריף המינימלי המומלץ הוא המלצה, כעולה מסעיף 81; יש לבדוק בנפרד תקרות מחייבות בתחומים מיוחדים. שכר שנפסק לחובת היריב בהליך אינו בהכרח השכר שהלקוח חייב לעורך דינו מכוח ההסכם. שני החיובים מבוססים על מקורות שונים, ויש להסדיר בהסכם כיצד מטופלות הוצאות שנפסקות. היעדר הסכם כתוב אינו יוצר תעריף אוטומטי: יש לברר מה הוסכם, אילו שירותים ניתנו ומהו השכר הראוי לפי הדין והראיות.
כתב, אחוזים וזכויות שותף
כלל 9(א) קובע קבלת שכר בכסף; 9(ב) מאפשר חישוב כאחוז מנושא העניין כאשר הדין מתיר זאת. דרישת הכתב בכלל 9(ג) מתייחסת לקבלת זכויות שותף בעניין ממוני בהתאם להגדרות הכלל. אין להפוך אותה לחובת כתב כללית לכל שכר תלוי תוצאה. הסכם כתוב עדיין מומלץ לצמצום מחלוקות: יש להגדיר מה נכלל, מה מוחרג, בסיס החיוב, מועד תשלום, הוצאות, מע״מ, פשרה וסיום מוקדם. אם נקבע שכר באחוזים, יש להבהיר ממה מחושב האחוז ומתי נוצרת הזכאות.
שכר תלוי תוצאה והוצאות
סעיף 84 אוסר שכר תלוי תוצאה במשפט פלילי. בעניינים שאינם פליליים יש לבחון את הדין הספציפי ואת מנגנון השכר המופרז שבסעיף. סעיף 85 מחייב להבחין בין שכר טרחה להוצאות ולפרש את ההוצאות, ואינו שולל כשלעצמו שכר גלובלי. סעיף 86 מגדיר הפרת הוראות שכר מסוימות כעבירת משמעת; אין לייחס אחריות פלילית אוטומטית לכל הפרה. תקרה סטטוטורית אינה נעקפת באמצעות שינוי שם התשלום ל׳טיפול׳ או ׳ייעוץ׳ כאשר מבחינה מהותית מדובר בשכר עבור אותו שירות.